תלמוד מוסבר ומאמרים על מסכת ברכות - מאת ניר שטרן

תנו רבנן: "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה, ורבי יוסי, ור' נחמיה, ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. פתחו כולם בכבוד אכסניא [מכניסי אורחים בבתים. רש"י] ודרשו. פתח רבי יהודה, ראש המדברים בכל מקום [במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:). רש"י] , בכבוד תורה ודרש: ( שמות לג, ז ) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה". והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה: ( שמות לג, ז ) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד", תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה [שנקראים מבקשי השם] ". [ לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה.  ב וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּר

"כל חותמי ברכות שבמקדש וכו'". [כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם. משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם] כל כך למה? לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר: ( נחמיה ט, ה ) "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם". (במקדש הוא כמו שרואים את מציאותו של הבורא בעיניים. עיין מה שכתבתי בזה לעיל ס"ב ב'. ולא שייך לשון אמונה בדבר שנראה בעין. לשון אמונה פירושו וודאות גמורה. דבר שיציב לגמרי. כמו "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעיהו כ"ב כ"ג). אבל זהו לשון שנופל בדבר שאין זה פשוט שיהיה וודאי כל כך, ואעפ"כ הנפש יודעת מתוכה שהוא וודאי לגמרי. אבל על דבר שניכר בעין ממש לא נופל לשון אמונה, שפשוט שכך הוא) ואומר: ( נחמיה ט, ה ) "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה". [ויברכו שם כבודך - "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" עונים. והמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"

תניא: "בן עזאי אומר, על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע. על כל מושב שב חוץ מן הקורה [שמא תפול. רש"י] ". אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא [כחישול לברזל. טובה לגוף] . יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי [היה מוכר מילים בדינרים. דברי חכמה שיש בהם תועלת] : עד דכפנת אכול [עד שרעבת אכול. רש"י: שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל ואין המאכל מועיל] . עד דצחית שתי [עד שצמאת שתה. כלומר אל תשהה בן הצמא לשתייה] . עד דרתחא קדרך שפוך [עד שרתחה קדרתך שפוך. רש"י: קודם שתצטנן. משל הוא זה כשאתה צריך לנקביך שפוך ואל תשהא אותם] . קרנא קריא ברומי [אם תשמע קול קרן ברומי הוא סימן למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר. רש"י. קרן ברומי הוא סימן לביאת המשיח] בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין [אם אין אביך בבית הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים. רש"י. כי אחרי הגאולה כבר לא יהיו תובעים לתורה ומצוות שתעשה. ולפני ביאת המשיח הוא זמן חושך והסתר פנים ואין האב בביתו] . אמר להו אביי לרבנן, כי עייליתו [כשתכנסו] בשבילי דמחוזא [שביל קטן שפונים בו לשדות. רש"י] ,

תניא: "אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום [וביהודה הוה. רש"י] . ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי, עד כאן העזת פניך ברבך? אמר ליה תורה היא, וללמוד אני צריך". תניא: "בן עזאי אומר, פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו ג' דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום. ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו ר' יהודה עד כאן העזת פניך ברבך? אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך". רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב [רב כהנא נכנס לישון תחת מיטתו של רב] . שמעיה [שמע אותו] דשח ושחק [עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש. רש"י] , ועשה צרכיו [ושימש מטתו. רש"י] . אמר ליה [רב כהנא לרב] דמי פומיה דאבא [דומה פיו של אבא. אבא היה כינוי של כבוד לרב] כדלא שריף תבשילא [כמי שלא גמע תבשיל. רש"י: כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך. רש"י] . אמ

תניא: "רבי יוסי הגלילי אומר, צדיקים יצר טוב שופטן. שנאמר: ( תהלים קט, כב ) "ולבי חלל בקרבי". [יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו. רש"י] רשעים יצר רע שופטן. שנאמר: ( תהלים לו, ב ) "נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו". [אמר דוד, בקרב לבי יש ואומר אני, שהפשע נאם לרשע. כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך. אלמא [אמור] יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו. רש"י] בינונים זה וזה שופטן, שנאמר: ( תהלים קט, לא ) "יעמוד [הקב"ה] לימין אביון להושיע משופטי נפשו". [שמע מינה יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים. רש"י] אמר רבא, כגון אנו בינונים. אמר ליה אביי, לא שביק [הניח] מר חיי [חיים] לכל בריה [אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם. רש"י] . ואמר רבא לא איברי עלמא [לא נברא העולם] אלא לרשיעי גמורי [לרשעים גמורים. רש"י: העולם הזה. שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן. כגון אחאב שהיה עשיר מאד. דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא ( מלכים א כ )] או לצדיקי גמורי [לצדיקים גמורים. רש"י

ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר, לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה. שנאמר: ( קהלת ה, א ) "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים. כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים". (רבי מאיר לא בא לומר את פשוטו של מקרא, שזה כבר כתוב, ובהכרח למד דבר חדש בפסוק, ולא ידעתי מהו וצריך עיון) דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב [מהו שכתוב] : ( בראשית ב, ז ) "וייצר ה' אלהים את האדם". בשני יודי"ן. שני יצרים ברא הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע. מתקיף לה [מקשה] רב נחמן בר יצחק, אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה "וייצר" לית לה יצרא [אין לה יצר] ? והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא [והרי אנו רואים שמזיקה ונושכת ובועטת] ? (חומר למחשבה: השורש "רעע" כולל את המובן רע כההפך מטוב, וכן שבירה וניפוץ, כמו: "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהילים ב' ט'), "וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב" (מיכה ה' ה') ורש"י פירש: ""ורעו את ארץ אשור", וירוצצו. כמו תרוע